~~ אצלי ביום חמישי ~~

בפרקים הקודמים: לארח ברוגע - שישי בשאנטי - עבודה מול תפריט
~
יום חמישי מגיע ואני יודעת פחות או יותר  איך הוא הולך  להתנהל – הרבה דברים קבועים בו.י לפעמים אני אומרת  לעצמי – מרילין את ממש רובוט  מתוכנן. אבל למעשה יש הרבה דברים שאנחנו עושים כמו רובוטים כשיגרה מתוכננת היטב: למשל טקס צחצוח  השניים או נהיגה למקום קבוע. אבל מה שעושה
את ההבדל בין שיגרה מבורכת ולבין התנהגות רובוטית, היא השימת לב והאהבה שאנחנו מכניסים במעשים שלנו. י

יום חמישי זה יום מלחיץ בהגדרתו (או היום לפני ערב חג, או אירוח גדול ולא בהכרח יום חמישי....למשל יום ראשון בבוקר לקראת חג הפסח הזה החל ביום שני...). זה יום אחד  לפני, אבל אני לא נלחצת, כי אני יודעת שהגדול כבר מאחורי (יום רביעי) ואני הולכת לעשות מיד משו שיסדר לי את כל העניינים: קרי לערוך שולחן

בחמישי בבוקר, כשאני פותחת את העיניים, מה  שמדרבן אותי  לקום זה שולחן שבת. כי אני יודעת  שאחרי שהוא יהיה כבר  ערוך, הכל בבית יראה אחרת, וגם הכל בראש שלי יראה  אחרת - זה כאילו נותן לי זריקת כוח, והרבה נחת.י

בהתחלה כולם (גם האורחים המזדמנים וגם בני הבית) היו  מרימים גבה..מה..כבר יום שישי? מה, כבר ערב חג ולא הודיעו  לנו? כבר ערכת  שולחן? ילא קצת מוקדם? ומה עם האבק??י אז לא, לא יום שישי, רק יום חמישי וכן,  השולחן כבר ערוך, ולא, לא אבק ולא בטיח!י אבל היום כבר כולם מורגלים ולא  מתרגשים מזה, וכבר לא מקטרים על שאי אפשר לאכול על השולחן בפינת האוכל עד לסעודה ראשונה. כי הם  למדו שזה פשוט לא
יעזור להם.י

הבית עוד ישן, ואני בוחרת מפה, לרוב לבנה, אבל לא רק.י  אני מסדרת אותה יפה. לפעמים משלבת בין שתי מפות. בודקת  מכל הכיוונים שהיא ישרה, כי הכי מעצבן זה לגלות שהיא  קצת באלכסון אחרי שכבר הכל מסודר! אני מוציאה  צלחות: צלחות  בשר, צלחות דגים.י בין צלחת הדג (הקטנה, העליונה) לצלחת  הבשר (הגדולה, התחתונה) אני מניחה מפית  צבעונית..וגם הרבה פעמים פתק (אבל לא תמיד).י  פתק טוב ("פתקא טבא"). את 
הפתק הטוב "מגלים" רק  בזמן פינוי צלחת הדג.י 0

כל אחד מבני הבית, מבעלי ועד לקטנטן, וגם  האורחים מקבלים פתק  קטן שמתחבא, פתק שאני רושמת באהבה רבה: מספר  מילים אישיות, לפי  הצורך והרצון - פתקי עידוד, פתקי הכרת הטוב, פתקי
אהבה, פתקי ברוכים הבאים....פשוט פתק מכל הלב

 אני משקיעה הרבה מחשבה בפתקים הקטנים  הלאה, ואני יודעת  ורואה בעיניים של כולם  כמה הם נהנים, כל אחד והפתק שלו..וגם  שומרים אותם. י  את הפתקים אני רושמת במהלך  השבוע, באותו רגע שעולה
לי המוזה - או בעקבות מעשה של אחד מבני הבית, ולא מחכה לרגע האחרון, כי אז מתייבש לי המוח.י

אחרי הצלחות, אני עוברת לכוסות. בשבת אני מוציאה  כוסות על רגל, כלומר  כוסות יין..גם אם לא כולם  שותים יין..כי זה פשוט יותר חגיגי. בכוסות אני מסדרת מפיות.י

מפיות זה הקטע של בעלי..בכל פעם שהוא מגלה בסופר  מרקט צבע חדש / שונה..הוא מעמיס לפחות 500 יחידות מכל צבע. ואם  הוא הזדמן למקום שבו ראה  גם 4 צבעים חדשים...אז הוא יעמיס 500 מכל
צבע, שֶׁמה  בפעם הבאה לא יהיה את הצבע הזה. י אני כמובן רוטנת, כי איפה כבר אני יכולה לאפסן את כל הכמות של המפיות  האלה? במזנון למטה כבר אין  מקום ממזמן מרוב המפיות הלבנות (הרי תמיד טוב שיש לבן), מעל המקרר ומעל המקפיא יש ערמות של  צהבהב, כתמתם, ירקרק ועוד ועוד..ועכשיו אני צריכה להתמודד עם סגול  לילך (כל כך מיוחד!) וירוק בקבוק (אלגנטי מאוד) והבורדו (מזכיר לו את בגדאד)י

אני רוטנת והוא מספר..שמפיות בכוסות, זה  מסמל בשבילו  את חגיגיות  השבת: כשהוא רואה כוס עם מפית בפנים, הוא נזכר בשבתות הראשונות שלו בתור  חוזר בתשובה כשהיה מתארח אצל המשפחה של  סוזי העצבנית...שם  כל שבת הופיע צבע חדש בכוסות בשילובים משובבים (ומקוריים למדי). י

אז אני בוחרת את הצבע התורן של הארוחה ולפעמים  שילוב של  שני צבעים, מסדרת מפית בין צלחת דג לצלחת  הבשר, מפית בתוך  הכוסות – משתדלת לגוון בסידור. פעם אוזני ארנב ופעם מניפה, פעם
פרח כזה ופעם  פרח אחר וגם מפית מתחת לסכום אני שמה. לפעמים אני מייצרת  מין כיס כזה כדי להשחיל בתוכו את הסכום....והשולחן כבר ניראה  לבוש חגיגי ומזמין ואני מתמוגגת...נחת נחת נחת... אני אומרת לכם
אני מוציאה את הקרש, קרש מעץ זית עם סכין לחם שמתחבא בתוכו  ומכסה אותו במפה שרקום עליה "לכבוד שבת קודש ויום טוב". יום אחד, כשאהיה  גדולה  ארצה לרקום אחת לבד.. רגע לפני הקידוש החלות

ינוחו להן בין הקרש למפה. על יד, אני שמה את המלחייה. י

אני מבריקה את הכוס קידוש של בעלי, שמה  על הצלחת שלו, מסדרת  על השולחן גם את  הסידור שלו וגם את הכרך המתאים של  הסדרה "עונג שבת" - יעל  לא מוותרת על הקראת הפרשה מאבא שלה
מיד בסיום הארוחה, בנוסף אני גם שמה את  המוסף השבועי של עיתון יום  ליום (שבדיוק מגיע  בשעות האלה) ופותחת אותו בעמוד של "סיפור  לשולחן שבת" שממנו אני מקריאה במהלך הארוחה.י בהתחלה היו קריאות ייאוש על קצב הקריאה שלי, או על שלפעמים אני  מכניסה יותר מדי דרמטיות במהלך הקריאה ולוקחת את עצמי ברצינות, אבל  עם הזמן הם למדו שעכשיו זה הזמן של אמא ומוותרים לה, והם מחכים  בסבלנות שאני אסיים לקראו. ולפעמים, הם גם מרשים לעצמם להתרגש מהסיפור כמו שאני מתרגשת, ואז זה הכי כיף לי.י

עכשיו השעה כבר 6:30, וזה הזמן  להעיר את הבית..י שיגרת הבוקר שלי עורכת שעה, שעה שבמהלכה כולם  לבושים, נקיים, חדרים  מסודרים, כולם הכניסו משו לפה  ולכולם יש בתיק ערכת "תזונה" (מושג
שהשתרש מאותו יום שבעלי קיטר שאני לא דואגת לתזונה שלו ושאני מפטמת  אותו עם האוכל שאני שולחת לו לעבודה ושהוא חייב  לדאוג לעצמו ולתזונה שלו, ומי יעזור לו אם לא אני?). י

יש עוד שני דברים שאני מקפידה לעשות תוך כדי שיגרת הבוקר שני דברים קטנים שמקדמים אותי מאוד ומכניסים לבית את קדושת  השבת. י דבר ראשון להוציא את המיחם מהמזווה, למלא אותו במים  ולהפעיל אותו (ואם יש אורחים מרובים אזי אני מוציאה מהמחסן את המיחם  השני) ודבר שני לסדר את הלהביונים  של נרות הצדיקים שאני מדליקה בימי שישי לפני כניסת  שבת. בואתו מעמד אני מסדרת על יד עמדת הנרות

את הבקבוק שמן זית שישמש להדליק את  הפמוטים, גפרורים ופתיליות.י עכשיו אני רגועה, ואני יוצאת לסבוב פיזור עם הילדים

ב- 8:15 בערך אני חוזרת מהסיבוב והדבר  הראשון שעומד על הפרק זה הכנת הסלון לספונג'ה: מרימה
מזיזה, מרביצה, מנגבת מטאטא - ספות, מזנון,  חלונות. הכל בהיכון שטיפה, וכך זה יישאר עד לפנות ערב.י

  

עכשיו אני יושבת ליד הדלפק, שותה עוד כוס קפה, מסתכלת על  השולחן שבת  היפה מסתכלת על הסלון המורם ומסתכלת  על הרשימה שלי עם עת ביד. ואני יודעת שיש לי עד  שעה 12:15 לתקתק כמה שיותר ב- 12:15 אני מארגנת את המטבח ומעלימה  את כל הראיות כולל כלים, סידור ניקוי, וגם מארגנת את עצמי ואת הקטנטן
לקראת היציאה

הרשימה שלי, היא זו שמנחה אותי במהלך הפרק זמן הזה והסדר בא פחות או יותר קבוע: תחילה לדאוג לארוחת צהריים. לחמישי בצהריים לרוב אני מארגנת ארוחה פרווה, קלה  להכנה ובלי יותר מדי עניינים וכלים: למשל ספגטי ברוטב אדום עם  טונה שהוא תמיד להיט ולפעמים גם מרק עשיר כגון מרק עדשים חומות
או מרק בטטות. כי יום  חמישי מבחינתי מוקדש ככול האפשר להכנות  של שבת, וחבל  לי לבזבז כל טיפת זמן על תבשילים מסובכים אחר כך אני דואגת ומקדמת את ערכת העיראקי המאושר שכוללת אורז, חצילים מטוגנים, מחמצים, טבית, י שלרם, תמרים ממולאים אגוזים, וכמובן קנקן תה מבושל

.

זה לא אומר בהכרח שאני מכינה את הכל עכשיו אלה כל דבר  בשלבו. למשל, את האורז אני לא  מבשלת, אלה מסדרת בסיר לקראת  הבישול שלו ביום  שישי בבוקר. את החצילים לרוב אני כבר טיגנתי ביום רביעי
בערב, ומה שאני צריכה עכשיו זה לתבל ולסדר בקופסה, וכן הלאה.י אחרי שאני רגועה בחזית העיראקית אני ממשיכה על פי הרשימה  המגובשת היטב  ומסמנת ווי עוד ועוד כמה שאני יכולה. על עבודה יעילה במטבח וקיצורי דרך ב"ה ארשום פרק בנפרד יותר מאוחר

כשכולנו חוזרים הביתה, עוד לפני שאנחנו מתיישבים לאכול  אני לוקחת את הקטנים איתי והולכים לאמא שלי שבשעות האלה לא נמצאת בבית ועושים לה "הפתעה" קבועה: פורסים מפה
בשולחן של הסלון שמים ציור של יעל הקטנה עם כיתוב שבת שלום על ידי אנחנו מסדרים מספר צלוחיות עם עוגיות ודברים טעימים הכל מכוסה בניילון נצמד ובורחים מהר מהר לפני שסבתא תבוא

אנחנו מתיישבים לאכול  ונחים / מכינים שיעורים / מקפלים את הכבסים  האחרונים של השבוע. כי ביום חמישי אני לא מכבסת כבר, ורק מקפלת  את הכביסה של יום רביעי, אחרת יוצא שאני תקועה עם כביסות
גם ביום שישי, וזה ממש לא לעניין מבחינתי. וגם אם מצטברת    כביסה זה לא ממש מפריעה לי

בסביבות 15:30 אני מוזגת עוד כוס קפה, שם, ליד על  הדלפק וגם  הילדים מקבלים את ארוחת הארבע שלהם  עוגיות ומשקה  חם..ואני מעיניית ברשימה שלי, עם עת  ביד, ומסיימת את  הדברים האחרונים  עד ל- 17:30 בערך שעתיים שאני משתדלת לנצל היטב כדי לסגור  את הדברים האחרונים. ב- 17:30 אני  מתחילה את שיגרת  הלילה של הקטנים: הכנת  התיקים, מקלחות ארוחת ערב ולישון. הקטנים  במיטות בין  18:30 ל- 19:00 . בזמן שאני משכיבה אותם הגדולות מטפלות בכלים - מדיחות ומפנות, בפינת המחשב
ובדלפק שחוצץ בין המטבח לפינת האוכל שמשום מה נעשה תמיד לתחנת ביניים של כל מני חפצים משונים  ולא שייכים

.

 שסיימתי עם הקטנים, אני מתחילה עם  הניקיונות...לא, אני  לא מפרקת את הבית כי כבר בכל טיפלתי במהלך השבוע (ב"ה אספר על כך בקרוב) אבל בכל זאת! אני מתחילה במטבח, מימין לשמאל: מבריקה את
המיקרו ואת התנור (רק מבחוץ) מורידה  את הנייר כסף שכיסה  את הגז ביומיים האחרונים מנקה אותו יסודי (לרוב הוא נקי  למדי בזכות הנייר כסף) ושמה  ספריי מבריק לנירוסטה.  וכך עוברת
חלקה חלקה עד שהכל נקי מבריק ומריח טוב

ואזני עוברת לספונג'ה: דלי, סמרטוט, מגב...אין מנוס: מטבח סלון (שמחכה לי  מהבוקר), פינת אוכל ומשם ישר למקלחת   שעוברת טיפול  יסודי, עם אקונומיקה לרוב. כל הסיפור של  ניקיון המטבח + ספונג'ה + אמבטיה  לוקח לי כשעה וחצי כולל החזרת הדברים  למקומם (הבנות מחזירות)י

.

בסביבות 20:00 בערך בעלי מגיע והגדולות כבר מקרקרות  שהן "מתות מרעב"..אז זה הזמן לארוחת ערב

פעם (ממזמן) הייתי משקיעה בארוחה חלבית חגיגית  לחמישי  בערב (פוקצ'ות, לַבָּנה, אנטיפסטי ועוד), כדי לחגוג את  תחילת סוף השבוע וסיום הניקיונות, במיוחד לאור העובדה  שבמהלך השבוע  אנחנו  אנחנו לא ממש מצליחים לאכול את  ארוחת הערב ביחד: פעם זו  אצל חברה לומדת למבחן, ופעם  בעלי בירושלים ופעם פשוט מסתפקים  בפרוסה לא מחייבת  כי חזרו מאוחר מבית הספר ועדיין שבעים  מארוחת הצהריים אבל חמישי בערב..אין דבר כזה. אני לא  מחלקת פס יציאה: כולם נשארים בבית וביחד!י

אבל אז ראיתי שהארוחה הזו לוקחת לי הרבה אנרגיה, והרבה זמן יקר שתמורתו אני יכולה להתקדם מאוד לקראת  ההכנות של  . שישי – שבת. אי לכך...ובהתאם לזאת אמצנו לנו מסורת משלנו..שאותי

משאירה מחוץ לתחום העבודה ומעבירה את הכדור לבעלי:י בקיץ, ימי חמישי בערב מוקדשים למנגל משפחתי. בשרים  על  האש, פיתות, חומוס, ירקות פרוסים וזהו. על  הכל בעלי מנצח, ואני  לא מתערבת בכלום. רק קצת  מקטרת שהיה לי יום קשה.י בחורף בעלי חוזר מהעבודה עם בגטים טריים, מספר גבינות "שוות" ויחד עם ירקות פרוסים  הנה לנו יופי של ארוחת  ערב, בכלום עבודה

את ארוחת הערב אנחנו אוכלים בגג (בקיץ) או במטבח מצטופפים וזוללים בטוב לב. איזה כיף..יש אוכל ואין כלים

יצוין, שגם בערב פסח, ראש השנה או סוכות שאנחנו נוהגים לארח משפחות בפנסיון מלא ולפעמים  שלושה ימים רצופים, אני ביום חמישי  בערב לא מבשלת, לא מדיחה כלים ורק נחה ונהנית מפרי עמלי. י

לפעמים, כשיש עוד כוח אנחנו רואים סרט די וי די ביחד במחשב (אין לנו טלוויזיה) - לאחרונה ראינו את

רבי ג'קוב עם לואי דה פינס. קטעים איתו. ואז קמה, מכניסה את הג'חנון לתנור (כולם לוקחים ג'חנון וביצה לבית הספר ביום שישי בבוקר, שאני עוטפת טוב טוב בנייר כסף וגם  יעל הקטנה לא מוותרת), מסתכלת על המטבח הנקי...השולחן הערוך..הרצפה המבריקה...מתארגנת  לשינה ומחכה...מחכה כבר לשישי שאנטי שלי!י

ב"ה בהמשך - היום הרביעי