~~ נקמת הצנצנת ~~

הנה שוב מגיע ראש השנה..ושוב אני שומעת מפה ומשם את השם גפילטע פישוניזכרת בחוויות מראש השנה שעברה. אני וגפילטע עושים חיים

נקמת הצנצנת
בעלי העיראקי אוהב גפילטע פיש
לא יודעת מאיפה זה בא לו, אבל זו עובדה
כל שבת יש ריטואל
חייבת להוציא מצנצנת זכוכית 2 קציצות
להניח אותן על צלחת קטנה בצורת דג
לדוג מהצנצנת מתוך הג'לי 2 חתיכות גזר
לסדר אותן על הדג
להחזיר את הצנצנת למקרר
להוציא צנצנת חזרת אדומה
לשים בפינה של הצלחת
להכניס את הצלחת למקרר – בהמתנה
ולהוציא אותה כמנת פתיחה אחרי הקידוש

.

אני לא נהנית מזה
אני מודה, מגעיל אותי הג'לי הזה
לא אוהבת את הריח שיש לזה
ובעיניי זה לא מנה אסטטית

.

מה תעשו לי? זה לא שאני לא פתוחה לטעמים
אפילו פעם טעמתי לשון של פרה אצל מוניק חברה שלי מרחובות
...זה לא פתיחות זה? דדאבל הגפילטע הזה...אין מצב
לא אוהבת אוכל אפור

.

אבל הוא....איך שאני מגישה את הצלחת הזו ומניחה אותה מולו

.. איזה קולות עונג....נכנס ל- וי וי וי וי וי אין סופי, שורק, לוטש עיניים...

אחחחחחחחחח הוא אומר – זה עונג שבת אמיתי
ואני מגלגלת עיניים

.
לא משנה מה אכין ומה אבשל
דומה ששום תבשיל לא ישתווה לזה דג ג'לי בצנצנת הזו
ואם אמא שלי איתנו בשולחן שבת..הרי לכם מקהלה! דד

ואז הם גם פותחים בדיונים על גפילטע פיש כזו או אחר
על הפעם הראשונה שלהם
על רולדות לעומת קציצות
על הפולני לעומת הונגרי
על הגפילטע של פסח לעומת גפילטע של ראש השנה

ואני ...שטרחתי על סלמון פרימוורה או על מושט בעשבי תיבול
מוצאת את עצמי לבד במערכה

מחכה כבר שיבלעו את הדבר מהצנצנת ושאוכל לעבור למנה הבאה

.

פעם נגמרה הצנצנת של הגפילטע
ו "שכחתי" להוסיף אותה לרשימת הקניות
וי וי וי מה שעבר עלי בשבת הזו

את לא אוהבת אותי..אמר במבט עצוב

אני מודה..נהניתי... סוף סוף הוא אכל את הדג שאני הכנתי
אומנם לא הוציא שום וי וי וי אבל אמר שהיה טעים
הרגשתי שאני על הגל – לא עוד קציצות בג'לי עם חתיכת גזר

.

כמה טעיתי
בשבוע שלאחר מכן הוא כבר קנה מזול פה מארז של צנצנות
וכיאה לו, סידר אותן יפה יפה במזווה, שורה שורה, קומה קומה. בסדר מופטי
איזה יאוש

.
ואז החלטתי לנקוט בטקטיקה אחרת
שינוי במעלה שנייה כמו שקוראים לזה

אני אכין גפילטע פיש משל עצמי
הוא אוהב את זה? שיאכל את זה! אבל משלי! שאני הכנתי
ולא מצנצנת ארורה!!! וכאן התחיל המסע שלי "נקמת הצנצנת" חשבתי

פרק ראשון

כשבועיים לפני ראש השנה, דודה שלי מכריזה שהיא נוסעת לשוק
לקנות דג חי [יענו קרפיון]. אנחנו נוהגים לאכול אותו פתוח, בתנור, עם
כוסברה, בצל עגבניות וקצת חוואיג' כל ראש השנה
היא טוענת שאם נחכה לחג מחיר הקרפיון יעלה, אז היא מעדיפה
לקנות עכשיו, להקפיא, ולהפשיר בערב חג
אני שעשיתי מחקר מקדים קטן בנושא גפילטע
החלטתי ללכת על המהודר, פרוסת דג ממולאת בקציצת דג
אז אני מבקשת ממנה שעל הדרך תקנה לי גם דג קרפיון פרוס + דג
קרפיון טחון. אז בשלב הזה, שניהם מוקפאים אצלה במקפיא, ואני, יש
לי שבועיים לבחון מקרוב את הסוגיה, ולבחור את המתכון המתאים

פרק שני

ובכן, בשלב השני הכל עוד מתנהל בשושו
פגשתי מתכונים אין ספור, פולנים, הונגרים, ליטאים
מזרחיים..האמת? הכל ניראה לי אותו דבר כל מתכון מתהדר
להיות "ה" מתכון, אבל אם בוחנים מקרוב...הסטייה בין אחד לשני
מאוד קטנה בעיני: כאן כפית סוכר, וכאן כף, כאן עם פלפל שחור וכאן
חס ושלום פלפל שחור. די השתעממתי לקראו את המתכונים. שום
דבר לא מסעיר. ובסופו של דבר נפל הפור על מתכון ששמו
גפילטע פיש מעט חריף של דודה אסתר מגבעתיים
תמיד מתכונים של הדודה מוצלחים..או נשמעים מוצלחים
אז הלכתי על זה. לא משנה שאין לי שום דודה אסתר

פרק שלישי
מעבירים הילוך, עוברים לשלב השלישי מגיע יום שלישי בערב
יום לפני ערב חג. דודה אילנה מביאה לי שלוש שקיות מופשרות
אחת עם עיסה [להלן הדג הטחון], אחת עם שתי ראשים [כולל העיניים
שלהם] ואחת עם פרוסות קרפיון, ועוד 2 דברים בלתי מזוהים
שמהר זרקתי לפח כדי שלא אצטרך להתעמק בסוגיה
אני מודה, בשלב הזה, כבר הלחץ דם עלה לי
השקיות פלסטיק המונחות על השיש, והריח שיצא מהם
טוב לא אכנס לפרטים..זה לא עשה לי טוב
אבל במלחמה כמו במלחמה, הפשלתי שרוולים והתחלתי במשימה

פרק רביעי

השלב הרביעי: הכנת העיסה
מצאתי את עצמי עם קילו דג טחון [תודה דודה אילנה

על רוחב הלב..אבל קילו??!?!?] מה שהצריך אותי לבצע את
המתכון שבידי כפול.לא, זה לא היה כיף
לא יודעת..באמת שאין לי כלום נגד דגים! להיפך
מאוד אוהבת דגים. וגם עיסת בשר לא משפיעה עלי בגרוש

אצלי קציצות זה מאכל שיגרתי.. ובכל זאת כאן זה
היה הרבה מעבר למה שציפיתי
ריסקתי בצל, ריסקתי גזר, הוספתי פירורי לחם, ביצים וכל מה
שצריך, ערבבתי טוב והנחתי בצד. " שהטעמים יספגו". כך רשום
זה לא אני המצאתי. לא..זה לא היה כיף לערבב את הבלילה
הזו. ואיך כשסיימת סגרתי את הקערה ונשמתי לרווחה [נשמתי
זו מילה גדולה..הריח... הריח הרג אותי]

פרק חמישי

שלב חמישי: "מוסיפים את האידרה ואת הראש שישקעו בתחתית
הסיר" אידרה?!? שו הדה אידרה"?? יתכן שזה הדבר
האמורפי שזרקתי קודם לכן? למי
איכפת, אני ממשיכה הלאה, מתעלמת כליל מהסעיף הזה
ומניחה בתחתית הסיר שני הראשים, כולל העיניים
שלהם ומתבוננת / בודקת שהם באמת ישקעו [זה מה שחסר לי
עכשיו שני ראשים צפים]. מרוצה מהביצועים שלי [הידד
הראשים שקעו] אני עוברת לשלב הבא מניחה את הפרוסות של
הקרפיון, ועוברת לגולת הכותרת: הקציצות

פרק שישי
אנחנו כבר בשלב השישי...הכל זורם...קלי קלות, יוצרים
קציצה, "מחליקים אותה" לתוך הסיר כאן חשבתי כבר
שאני מתה. קציצה, ועוד קציצה, ועוד אחת..ועוד אחת...זה
פשוט לא נגמר!!! וכל הזמן ההתעסקות עם העיסה
האפורה הזו..וגולת הכותרת: אחרי 10 קציצות..מלא
הסיר עד אפס מקום!!!מה אני עושה? יש לי עוד טונות של עיסה!!!איך
ידעתי שהעסק קל מדי!!! נפלתי במלכודת!! עבדו עלי

אין מנוס. אני לא מהמוותרות - לאט לאט מוציאה מהסיר את
הקציצות, את הפרוסות [שכבר מה זה בא להן להתפרק] ואת
הראשים. עם העיניים
הריח....אני הולכת למות מהריח...והכל
משפריץ...ואני מזיעה..נמאס לי
הכל מסדרת שוב בסיר גדול יותר. הרבה יותר גדול. הראשים, עם
העיניים, הפרוסות, הקציצות, המרק..ועוד קציצות
ממשיכה לעשות קציצות. ועוד קציצות
ההתעסקו עם החלפת הסירים לא עשתה לי טוב
אני כבר מרגישה עוינות שאני לא מצליחה לכבוש. שאף אחד לא
יתקרב אלי עכשיו. ועוד קציצה. אני כולי מזיעה. הריח של העיסה האפורה
דבוק לי לנחיריים,מסביבי הכל שפריץ של מרק בריח גפילטע על
הכיריים, על השיש, על הסינר שלי. זהו.. זה הסוף שלי
כבר 11 בלילה, ואני לא מרגישה את הרגליים שלי

מה עשיתי לעצמי!!!! ועוד קציצה. ושוב הסיר מתמלא עד אפס
מקום...הקערה עם העיסה האפורה..לא נגמרת

בשלב זה, כבר לא מעניין אותי שום דבר
לא יכולה להקפיא את העיסה כי זה כבר היה בהקפאה, וכבר מתה לסיים את
הדבר הזה שהכנסתי את עצמי לתוכו. מי יציל אותי? מי
בלי לחשוב, הופ. לפח. לא היה. לא..אין לי יסורי מצפון של "בל תשחית". לא
מזיז לי כבר. זה או אני או הוא

פרק שביעי

אור בקצה המנהרה?השבח לאל בורא עולם..כל הקציצות
בסיר.אני ממהרת לשטוף את הקערה ואת כל
הכלים, אני הולכת להתעלף מהריח. אמא הצילו זה לא נגמר "הוציאו את
הקציצות מהסיר" מה???? עד שהכנסתי אותן???הסיוט לא
נגמר. אני מתעלמת. אין לי כוחות נפשיים להתעמת עכשיו עם הקציצות
האפורות האלה עוד פעם. זה יחכה למחר
אני באה להכניס את הסיר למקרר...נו? כמובן, לא נכנס הסיר
אני מחליטה להוריד את הסיר הענקי לאמא שלי
אבל אז..קרה הנורא מכל..כשאני לוקחת את הסיר המלא להתפקע
במרק עם קציצות, הריח מכה באפי בצורה כל כך חזקה שהמעיים מתהפכות
להן שם...אני פותחת את הדלת. בקושי מרימה את הסיר...יורדת
מדרגות...ואז זה קרה - נשפך עלי מהמרק

ואני צועקת..........אאמממממממאאאאא...גפילטע פיש
עלי.........הצילו....אני בוכה ומרגישה איך שהנוזל עבר את הסינר, את השמלה
ונוזל על הבטן, הרגליים...כולי גפילטה פיש אחד
גדול!!!! מה שעשיתי לעצמי?!?!? מה
יורדת עוד כמה מדרגות, מניחה את הסיר בין קומה לקומה, עולה
מהר הביתה, זורקת את הבגדים לסל הכביסה שותפת את עצמי עם
ליפה, ניגשת למטבח, מנקה יסודי ומתעלמת כליל מזה
שהסיר נשאר שם במדרגות

פרק שמיני

השלב השמניני...בוקר מגיע..אני ניגשת למקלחת...ה' ירחם עלי..איזה
ריח יוצא מהסל כביסה...מיד מפעילה כביסה, כולל את הבד הפנימי של הסל
כביסה. אני ניגשת למטבח. הלך עלי...הריח עוד נישא באוויר...אני מנקה
שוב, מחליפה סמרטוטים ובחוסר חשק אני הולכת להביא את
הסיר, ומתחילה להוציא את הקציצות. זוגות זוגות.כל זוג בצלוחית קטנה חד
פעמית.כל השולחן מלא בצלוחיות האלה. על כל דג אני מניחה
פרוסת גזר האמת. זה אפילו לא ניראה יפה. בלשון המעטה. הקציצות
רכות כאלה נמעכות לי - לא דומה לשום דבר שראיתי אי פעם
אני לוקחת כל צלוחית, מכניסה אותה לשקית סנדוויץ ומקפיאה - סלמאת
אחר כך לוקחת כוסות חד פעמים מוזגת לתוכם את
המרק, שמה בשקית סנדוויץ' ומכניסה למקפיא. גם כן סלאמת
את אלו אני אוציא לפי הצורך - בשבת אחרי הקידוש
ניראה אותו לא אוכל אותם

פרק תשיעי

אני מתקרבת לסוף..אכין עכשיו מגש לכבוד שבת של ראש השנה
לוקחת תבנית פיירקס, מסדרת את פרוסות דג [במצב בינוני עד
קשה] ועליהן קציצות ופרוסות גזר. יצירת המופת שלי מזעזעת.נכשלתי
קשות.זה פשוט ניראה רע.אני לוקחת את התבנית פיירקס, מכסה
בניילון נצמד, שמה בצד – עוד מעט אוריד לאמא שלי, כי אצלי
כבר מזמן אין מקום במקרר. וניגשת לנקות את המטבח יסודי

.

פרק עשירי

מנקה ת'שיש, ת'גז, מחליפה שוב סמרטוטים מנקה את הקולט, מחליפה
סקוטשים, כמעט בא לי לכבס את הווילונות...אבל אין לי זמן. אני
ביאוש...כל הבית מריח גפילטע פיש.. שלא לדבר על המקלחת. חייבת
לעשות שם גם יסודי.מזל שיש אג'קס כחול. שופכת על הכל. שוטפת כמו
משוגעת. ובנתיים..יעל הקטנה חוגגת... דוחפת אצבעות בניילון
הנצמד. זה משעשע אותה לראות את הקציצה נמעכת מבעד
לניילון.אבל לי כבר לא איכפת

.

פרק אחת עשר

עוד מעט החג נכנס...אני יורדת לאמא עם שני מגשים. אחד עם
התבנית פיירקס והגפילטע פיש המעוך.ואחד עם שני ראשים
והעיניים שלהם. מצידי החג יכול להתחיל.בערב חג, אני יורדת לגינה..השולחן
ערוך יפה, ואני מניחה את שני הראשים ו 4 עיניים על השולחן
שמישהו יגיד משהו
ערב חג עבר לו...והנה שבת מגיעה..השבת שבה אני אמורה
להגיש את הקציצות..עם הג'לי והגזר..בתוך פרוסת קרפיון..יצירת
המופת שלי...נקמת הצנצנת שלי
הבעל המום מהמגש שאני מניחה על השולחן
לא מגיב
וגם אמא שלי עם פנים חתומות

שניהם עם פרצוף של דג
ואני לא יודעת אם לבכות או לצחוק

בתאבון אני אומרת תוך כדי שאני מסדרת על הצלחות שלהם
את הדג, עם הגזר, והחזרת על יד..וגם ג'לי. ואמא אומרת טעים
בשקט

והבעל אומר טעים

מסכנים...הם בקושי בולעים...ולאט לאט מתחיל מטר שאלות
שמת סוכר? למה זה לא מתוק? שמת פלפל חריף?למה חריף? שמת
מלח? למה טפל? כמה זמן בישלת? למה זה רך?
אבל אני כבר מזמן לא איכפת לי מכלום.יש לי
הספקה לשנה במקפיא חחח

.

פוסט מורטום

כל הכבודה נזרקה אחרי חודש שבה לא יכולתי לפתוח את המקפיא בלי לראות את הגפילטע הזה מסתכל עלי. מיותר לציין שאת השקית זבל פיניתי מייד לזבל המרכזי - שלא יהיה רמז. אני לא יודעת אם אני קשורה לזה חחח אבל מאז בעלי לא קונה צנצנות