~~ אוכל לקחת לבית הספר: מאפינס תירס פרווה וכריכים קפואים ~~

 

 

 

החל ממחר יעל ובנות כיתתה יסיימו ללמוד בשעה מאוחרת ועל כן הבנות נדרשות להביא איתן, פרט לכריך של הבוקר, גם ארחוה נוספת שתיאכל קרה לקראת 14:00.

 

קניתי קופסה עם חלוקה פנימית של תאים ויחד עם יעל חשבנו על מנות שהיא הייתה רוצה לקבל (הנ"ל לא אכלנית גדולה) וגיבשנו רשימה של רעיונות. אם אספיק, אנסה לשתף כאן בבלוג בחלק מהם. בכל אופן, נזכרתי במאפינס המצוינים האלו של חברת פורום אוכל בשם   honey והם מצרפים לקופסה של מחר. למזלי ולמזלו של הבלוג יש לי תמונה מלפני 4 שנים ואני מצרפת אותה כאן. יכולתי לצרף כאן תמונה חדשה, שהכנתי הערב, טרי טרי, אבל לא יכולתי...

 

כי לצערי המצלמה שלי נשברה...כן. לפני כשבועיים היא נשברה. אין לי יותר מצלמה. אז אני לא מצלמת. בעסה.

 

בכל אופן, לעניין הקופסא שלנו, הכנתי מגוון מאפינס קטנים שאותם הקפאתי, וגם את המאפינס האלו, והם על תקן התוספת הפחמימנית.

-לצד המאפינס תירס מצטרף

- קוביות של שניצל

- קטשופ

- עגבניות שרי חצויית

- פרוסות גמבה

- זיתים מגולענים

- קוביות מלון

הוספתי לקופסה גם קיסם עץ דקורטיבי

 

 

ועכשיו למתכון 

קופסה גרגרי תירס - 550 גר' - לכתוש במעבד מזון בלי הנוזלים
3 תפוחי אדמה מגוררים (אני גררתי גס) לא מבושלים וסחטתי אחרי שגררתי
בצל מגורר
3 ביצים
רבע כוס שמן
שלושת רבעי כוס קמח תופח או קמח רגיל וכפית אבקת אפיה
מלח ופלפל שחור

לערבב ולאפות - יוצאים כ-15 מאפינס בתבנית שקעים סיליקון
חום 175 מעלות כ-30 ד' או עד שמזהיב.

 

 ועכשיו לכריכים.

 

 

 

 

1) כריכים בבוקר זה מעצבן

אני לא יודעת ממש איך זה עובד בבתים של האחרים, אבל כל בוקר אני נדרשת לספק 6 כריכים עבור פת שחרית של בני הבית ושמתי לב שהכנת הכריכים משאירה אותי בבוקר במטבח במקום להיות במקומות יותר חשובים כמו לעזור למי שצריך בחדרים, כמו לשבת בסלון ולהתפלל, כמו לארגן את עצמי בניחותא, שמתי לב שזה מלכלך לי את המטבח (סכינים, ממרחים מרוחים, פירורים), מטבח שהקפדתי להשאיר מבריק בוהק בלילה לפני שהלכתי לישון, ובכלל, זה לוקח המון המון זמן (למראת שאני זריזה).

 

ונקודה נוספת היא שבאופן כללי כל הזמן צריך לדאוג שיהיו את כל המצרכים בשביל להכין את הכריכים ובעיקר לחמים טריים, ותמיד יש עלי את הלחץ הזה שלדאוג שיש את הכל לכריכים, כי אף אחד לא רוצה לקפוץ למכולת בבוקר, ואף אחד לא רוצה להפשיר פיתה קפואה מהמקפיא ולגלות שהיא כבר עברה לשלב של מאובן או לשלב שהיא מתפוררת בידיים תוך כדי הכנת הכריך.

 

ושמתי לב בעיקר שזה מעצבן אותי. יתכן מאוד שלהרבה אנשים זה לא מפריע העניין הזה, אבל אותי זה מעצבן. אז במקום להכין כריכים בכל בוקר, אני מכינה כריכים 3-4 פעמים בשנה ומקפיאה אותם. אני חושבת שזו שנה שלישית שאני מקפיאה כריכים.

כשמתחילה תקופה חדשה (עכשיו למשל) אני עוברת בין כולם ורושמת את הבקשות, זה ניראה פחות או יותר כך:

 

2) רשימת המשאלות

 

אמא שלי למשל תמיד רוצה כריכים המבוססים על לחם מקמח מלא עם זרעונים והמילוי משתנה: היא אוהבת למשל חביתת ירק או גבינה בולגרית עם פסטו. לאח שלי אני תמיד מכינה בגט או גבטה עם ממרחים פיקאנטים ונקניק, כי את הכריך שלו הוא לא אוכל על הבוקר. בעלי הכי אוהב לחם קימל או לחם אגוזים יחד עם חמאה וריבה או גבינה צהובה, ניצן אוהבת בגט עם גבינת שמנת שום שמיר או חמאה וריבה או גבינת שמנת ופסטו - כשהיא מגיעה היא לוקחת איתה מספר כריכים בתוך צידנית גמישה ומקפיאה אותם בחזרה במקפיא שיש להן שם בחמ"ל, יעל רוצה רק חצאי פיתות, חלקן עם ממרח שוקולד, חלקן עם גבינת שמנת זיתים, וחלקן עם חמאה וריבה, אצל אריה זה לחמניה או פיתה, במילוי גבינה ושוקולד או גבינה וחמאת בוטנים ואלישע מעדיף חצאי פיתות עם חביתה או עם שוקולד.

 

 

 

3) קניות

 

אחרי שיש לי את הרשימה הנ"ל אני עורכת קניות ביום אחד

לחמים מיוחדים אני קונה טרי טרי ממאפיית הכפר ברחוב שלנו, הלחמים מעולים וכבר פרוסים. אני קונה כמות גדולה של לחמים שתספיק לכול מי שרצה.

פיתות אני קונה  טרי טרי ממאפיית ידעי, הוא עושה לי מחיר טוב כי אני קונה בארגזים.

בסופר אני קונה ממרחים למיניהם (שוקולד, חמאת בוטנים, גבינות) אני גם קונה כמות מספקת של חמאה שהיא מאוד מבוקשת, ביצים כמובן, נקניקים ועוד.

 

4) לעבודה

כשאני חוזרת הבית מתחילה העבודה הקשה אבל לרוב אני לא לבד וגם בעלי משתף פעולה. מדובר בלהכין את הכריכים עצמם, לארוז אותם בנייר, להדביק על הנייר מדבקה לפי צבע מיוחד (לכל אחד צבע קבוע, אלישע תמיד רוצה ירוק) ולעטוף בשקית סנדוויץ (זה החלק שכולם מתחמקים ממנו).

כל אחד, לפי הבקשה שלו מקבל מספר סוגי כריכים וכולם נארזים תחת אותו צבע. זאת אומרת שיעל למשל לא יודעת בדיוק מה יש בכריך שהיא קיבלה בבוקר, אבל היא יודעת שזה אחד השילובים שהיא ביקשה.

 

אחר כך גם צריך למצאו מקום במקפיא, כמובן. אבל כפי שתמיד אני אומרת, מקרר ומקפיא זה דבר מאוד גמיש, עם קצת רצון טוב הכל נכנס.

 

כשאני מכינה כריכים, אני רוצה שזה יספיק לתקופה של 15 שבועות בערך, זה יוצא שלכל אחד אני מכינה בקירוב 80 כריכים. בחישוב גס באותו יום אני מכינה בערך 500 כריכים. זה לוקח קצת זמן א-ב-ל, זה חוסך לי המון זמן בבוקר.

בכל ערב אני מוציאה מהמקפיא כריך לכל אחד (לפי הצבע שלו) ומעבירה אותו למקרר, ובבוקר הם עוברים מהמקרר לתיקים. את של אמא שלי ושל אח שלי אני מעבירה ביד במהלך הבוקר אחרי שכולם כבר הלכו.

 

 

5) זה טעים

 

זה נוח, זה נקי, וכן, זה טעים.

הכל עובר יפה מאוד הקפאה. אם אני רוצה לצרף ירקות הם מצטרפים ליד הכריך, ולא בתוכו, ואני מצרפת אותם ממש מצ'יק ועובדת בלי לכלוך, סכין מעל הכיור עם שקית זבל, חיתוך באוויר בשתי שניות  למלפפון מקולף או רצועות גמבות, אבל לרוב זה לא קורה, אצלי כולם מאוד אוהבים עגבניות שרי והנ"ל במקרר שטופות מחכות תמיד. 

 

6) בוקר בא

וכשהבוקר בא, יש לי זמן.

אני מקפידה לקום 20 דקות לפני כולם, 20 דקות של תפילה ושתיית קפה בשקט בשקט. אחר כך יש לי חצי שעה להכין את כולם (לבוש, צחצוח, קרמים, קוקיות וסידור חדרים) ואחר כך עוד 15 דקות שבהן יושבים סביב השולחן לכוס משקה ועוגיה. בכל מקרה אין מצב שבו אני נמצאת במטבח מכינה כריכים ומעבירה פקודות קולניות לכיוון החדרים - אני פשוט איתם שם. זה שקט יותר, זורם יותר. ולי זה מתאים.