~~ סורבט סלק ג'ינג'ר ~~

Sorbet a la betterave et gingembre

השבוע במהלך הקניות אצל הירקן נעמדתי מול ערימת הסלקים ובחצי אוזן שמעתי את החדשות המקוממות על הרקטות שנופלות בשטח ישראל.  מלמלתי לי את הברכה של ראש השנה "שיסתלקו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו" ובמצב רוח קודר העמסתי עוד ועוד סלקים.

 למחרת כשנגשתי לבישולים לכבוד שבת קודש חישבתי בראש שלי: זה לסלט מבושל לסעודה הראשונה, זה לסלט חי לסעודת הבוקר לצד החמין,  זה לקובה סלק באמצע השבוע, זה לריבת הסלק – שיהיה כבר מוכן לראש השנה...אז מה נכין עוד?! אורז עם סלק? (ניסיתי זה יוצא אפור) לחם סלק? (פחדתי שגם זה יצא אפור) גלידת סלק? גלידה לא...אבל למה לא סורבט?

 אז הסורבט הוגש כ- "הפסק" בין מנת הדג למנת הבשר בערב שבת, היה יפה, היה מיוחד והיה טעים.

למתכוני סלק נוספים לחץ כאן

מצרכים

סלק בינוני מבושל

כוס מים

כפית ג'ינג'ר מגורד

3 כפות סוכר

שקית סוכר וניל

1 חלבון

הכנה

מביאים לרתיחה את המים הג'ינג'ר המגרד והסוכרים ומבשלים על אש בינונית עד שהסוכר נמס ונהפך לסירופ, כ- 5 דקות.

מכניסים למיכל הבלנדר את הסלק והסירופ ומערבלים עד לקבלת מרקם אחיד. מוסיפים את החלבון וממשיכים לערבל עוד 5 דקות.

מעבירים את כל התכולה לקערה, מקפיאים לשעה, מחזירים למיכל הבלנדר ומערבלים דקה. חוזרים על הפעולה 5 פעמים, מעבירים לכלי סגור ושומרים במקפיא.

הכנת כוסות מקושטים:

טובלים את השוליים של כוסות ההגשה תחילה בצלוחית עם מעט מיץ לימון ולאחר מכן בצלוחית עם פתיתי קוקוס (או סוכר). מכניסים בעדינות את הסורבט לתוך הכוס מבלי לגעת בשוליים. אפשר לשמור את הכוסות במקפיא ולהוציא 5  דקות לפני ההגשה.

הסיפור שמאחורי התמונה

  הכנתי את הסורבט ביום רביעי והתכנון שלי היה לצלם אותו ביום שישי אחר הצהוריים.

מבחינתי זה הזמן האידיאלי לצילומים: הבית נקי, הילדים ישנים, השולחן ערוך ומהווה תפאורה אותנטית למאכלים וקרני שמש רכים נופלים על שולחן האכל שממוקם בפינה המערבית של הבית.

ביקשתי מניצן שתסיעה לי בצילומים, ובעיקר שתהווה גיבוי אם אחד מהקטנים יקום. היא שאלה מה בתוכנית צילום הראיתי לה את הדף התלוי (היה רשום בו: סורבט סלק, סמוסה סלק, גבעולי סלק ממולאים, רולדת סלק, פטריות ממולאות בשר ועוף בבלסמי יין ותפוזים.)

הסלק היה במצע? היא שואלת. עיניתי שלא..וגם כך סלק זה לא מצרך כזה יקר.

"סורבט סלק?" היא מקשה.

עניתי לה שהיה לי הרבה סלק.

"ואם היו לך הרבה חצילים היית עושה סורבט חצילים?"

תכירו, זאת ניצן שלי.

אני מסבירה לה איך חשבתי לצלם את הסורבט, נוצר ויכוח קטן על אופן ההגשה, היא אומרת כוסות מרטיני ואני דוקא חשבתי על כוסות פיציים. תדעי לך, אני אומרת לה, ככל שזה יותר קטן, יותר קל לצלם. ראיתי את זה במו עיניי כשצילמו את הספר וכל הזמן הפציר בי הצוות "קטן! תכיני קטן!".

ניצן ניגשת למלא את הכוסות ואני עוצרת אותה – קודם מכינים את הסט, כי עד שנכוון את המצלמה, ונסדר תפאורה, כבר לא יהיה סורבט.

הכנת הסט: שולחן השבת היה ערוך בגוונים של ורוד וסגול, ולי זה ניראה ממש מתאים לסלק.

שקד היא זו שנתנה את הרעיון של פתיתי הקוקוס סביב הכוס ומייד אהבתי הן את המראה ואת את שילוב הטעמים המפתיע. ניצן התלהבה מהרעיון גם כן, ובזריזות עיטרה את כל הכוסות.

השלב האחרון היה הצילום עצמו, משמע שהגיע הזמן למלא את הכוסות. אני חשבתי שאני ממש חכמה והכנסתי את הסורבט לשקית זילוף, וכך, חשבתי, אוכל להכניס את הסורבט מבלי לגעת בשפתיים של הכוסות ולקלקל את קישוט הקוקוס היפה.

אממה, לא הייתי כאן כשחילקו את השכל

L

המרקם של הסורבט היה קשה מדי (לא נתתי לו זמן להתרכך) והשקית נקרעה, וכל הסורבט שהיה בו..פשוט עף לכל עבר.

תוך חצי שניה עמדתי על חומרת הנזק: אובדן הסלק פחות הטריד אותי מהלכלוך. נקודות אדומות דביקות על הרצפה, השיש והקירות. רק במזל שולחן האוכל נשאר נקי.

ניצן התחילה לנגב עם מגבון וראיתי איך שהאדום הדביק הזה הרס לי את הספונג'ה  וסיננתי "טוב, אחר כך העשה ספונג'ה זריזה" ניצן מייד נדרכה "ספונג'ה? את חולת ניקיון!" לא נשארתי חייבת ועניתי לה "עדיף מאשר להיות חולת ג'יפה" וכך סגרנו את העניין והתחלנו לצלם.

מבט מהיר מבעד לעדשה ומיד ראיתי שחסר לי משהוא ירוק. גבעול של משהו. נענע? נדוש. פטרוזיליה? לא תודה. גבעול סלק? (ניצן מקניטה אותי). חכי פה, אמרתי, רצתי לגינה וחזרתי עם גבעולי תימין יפים ורכים ששטפתי היטב וטבלתי במים קפואים, והם השתלבו פשוט מקסים.

במוצאי שבת כשרוקנתי את המצלמה אהבתי מאוד את הצבע ואת ההופעה של הגבעול אבל הצטערתי שלא צילמתי את הרגליים של הכוסות מבלי לשים לב אפילו (התמונה האמצעית). איך פספסתי דבר כזה? בעזרת תוכנת פיקאסה ערכתי מספר שינויים בתמונה: העלמתי נקודות סלק שהיו על המשטח שעליו צילמנו וגם שיחקתי קצת עם הצבעים: בתמונה הראשונה למעלה רואים סורבט עם צבעים עזים יותר מאשר בתמונה האחרונה (המקורית).

חשבתי שבזה נגמר הסיפור אבל  עניין הרגלים של הכוסות שחתכתי הציק לי (התמונה האמצעית). ביום שני אחר הצהריים, אחרי שהכנתי מגש של רוגלכים למקרר (התכנון הוא לאפות את המגש למחרת על הבוקר, כך תמיד אני עושה בכל ראש חודש כדי לציין את היום השמח, קוראים להם (les rogalahs de rosh hodesh) פתאום התחשק לי לנסות לצלם שוב. הפעם עם הרגליים ועם קישוט מסוכר במקום קוקוס. ובגלל שכבר לא נשאר לי סורבט כדי לעשות תמונה קבוצתית הכנתי רק כוס אחת והחלטתי לצלם במאונך.

כשרוקנתי את המצלמה התמונה מאוד אהבתי את התפאורה (הוורדים מאחורה יצאו מקסים לדעתי) אבל פחות את גבעול התימין שעמד כמו עמוד חשמל לעומת הגבעולים הרכים והמכופפים של יום שישי אחר הצהוריים.

אז הנה 3 תמונה

תמונה ראשון למעלה: יום שני, תמונה במאונך, יש לה רגליים, גבעול תימין כמו עמוד חשמל, צבע מודגש על ידי תוכנת פיקאסה.

תמונה אמצעית: יום שישי, תמונה במאוזן, קבוצתית, רגליים חתוכות, גבעולים רכים, צבע מודגש על ידי תוכנת פיקאסה

תמונה אחרונה: יום שני, תמונה במאונך, יש לה רגליים, גבעול עמוד חשמל, צבע מקורי.

~~~

ולמי שלא מכיר (קיים?) ומי שמכיר ומזמן לא היה שם, הבלוג של חנית עם שפע מתכונים באנגלית (וגם קצת עברית), צילומים יפים ולאחרונה גם צילומים מקסימים מילדותה. חנית פנתה אלי לפני מספר שנים כשראתה אלבום עם מאכלים שצילמתי ושאלה "ואיפה המתכונים?!". בעידודה נולד הבלוג, על כך תודה.