~~ איך מצלמים ספר? שבוע במטבח של מרילין ~~

במהלך אותה הפגישה ראשונית עם הצוות התקבלו כמה החלטות
1) הם לא בורחים ממני: למראות מה שהגשתי להם הם מוכנים לעשות ספר איתי (-:
2) הספר ישלב מתכונים, תמונות, אבל לא רק: הוא יהיה ערוך בצורה של יומן שבועי ויכלול גם סיפורים
3) חלק מהמתכונים שבבלוג יופיעו בו אבל הרוב יהיו מתוכנים וסיפורים שעוד לא יוצא לי לפרסם

באותו מעמד גם הבנתי שצילומים לספר בישול זה לא פיק ניק, זה לא כמו שאני בבית, בכיף שלי, בזמן שלי, מצלמת בקצב שלי: נקבעו סך הכל 9 ימי צילום שבכל יום אמורות להצטלם בערך 10 מנות כשכל מנה צריכה להיות הכי פוטוגנית שאפשר. אבל לא פוטוגנית בעיניי, או בעיני בני המשפחה שזוכים להריח ולטעום והעין שלהן משוחדת, אלה פוטוגנית לעיני המצלמה. וזה כבר סיפור אחר!
ימי הצילום נקבעו לימי שלישי וחמישי והם התחילו ב- 9 בבוקר ונגמרו...מתי שנגמרנו (-:

ברגע האחרון, כשהתבשרתי שאני הולכת לבלות את 3 החודשים הקרובים במצב של בחילות / תשישות וגם לקיתי בדלקת באגן ושלא אוכל לטפל בה בשל הבשורה, דודה אהובה, אחות אימי, הציעה לערוך את רוב ימי הצילום אצלה בבית כדי שלי יהיה יותר קל.

וכך עברו להם חמשת שבועות הצילום
מוצ"ש:  הכנה של רשימת המתכונים שיצולמו במהלך השבוע לפי הימים והסדר ושליחתה לצוות
יום ראשון: קניות
יום שני: בישולים וסידור כל מרכיבי המנה לתוך קופסאות
יום שלישי: קניה של ירקות טריים, שינוע לדודה אהובה, הכנת המנות לצילום וצילומים
יום רביעי: השלמה של קניות ובישולים
יום חמישי: קניה של ירקות טריים, שינוע לדודה אהובה, הכנת המנות לצילום וצילומים
יום שישי: שישי בשאנטי בזכות המשפחה שהתגייסה כולה לעזור
יום שבת: ב"ה שנתן לנו את השבת לעונג ומנוחה

במקביל לעבודה המאומצת בהכנת המנות, כל הזמן קיננו שאלות בליבי: האם זה מספיק טוב? האם זה מספיק יפה? האם זה ימצא חן? כל כך הרבה שאלות, כל כך הרבה לחץ נפשי בנוסף לזה הפיזי. כשהיה קשה במיוחד, הייתי נזכרת בפעם הראשונה שפגשתי את אביגיל מייזליק בבית שלה וששאלתי אותה את אותן השאלות: איך את יכולה לעבוד על מנות ולדעת שהם אוטוטו הולכות להצטלם וכולם ירוא אותן... ומה יגידו ואיך ישפטו? איך את מתמודדת עם זה? היא חייכה ואמרה "התפקיד שלי לעשות את הכי טוב שאני יכולה..כל השאר בדי שמיים".

אז אחרי שעברתי את שלב גיבוש רשימת המתכונים (מלחיץ) ואת שלב הצילומים האינטנסיביים עברתי לשלב הכמעט האחרון: כתיבת המתכונים, פרק אחר פרק. את השלב הזה עשיתי במתכונת "פינג פונג" עם אביגיל שהיא ערכה את הספר: אני שולחת פרק, והיא מחזירה לי אותו לתיקון, אני מתקנת, והיא מחזירה לי לתיקון חוזר. 

אחרי שכל הפרקים עברו הגהה ועריכה התבקשתי לעבוד על המשימה האחרונה: הפתיחה של הספר, "ואז תנוחי" אמרו לי. הפתיחה של הספר לא הייתה קלה לכתיבה, ואפילו יותר קשה מכל פתיחה של כל עבודה סמינריונית שכתבתי אי פעם, ועד שלא אמרו לי, תזדרזי, מחכים לך בדפוס לא הצלחתי לחלץ מעצמי אף משפט בעל משמעות (-:

מהדפוס הספר עבר להפצה, מהפצה לחנויות, ואני כולי נרגשת.

אני רוצה להודות לכל הקוראים של הבלוג, הוותיקים, החדשים, מישראל ומחול (Bonsoir Paris), אין לי צל של ספק שבלי מכתבי הפרגון והעידוד שלכם שאני מקבלת מדי יום לא הייתי מגיעה עד הלום, אתם ורק אתם שנותנים לי את החשק להמשיך לכתוב ולפרסם.

ב"ה אני מקווה בקרוב מאוד לספר לכם יותר על הספר עצמו, מתכונים וצילומים.